נטע בתוכנו

נטע בתוכנו

יהושע א
החלל
מה עצום החלל אותו אמור יהושע למלא עם הסתלקות משה, חיזוק ואימוץ בתורה ובהורשה כשרגא בטיהרא הוא לעומת החיזוק הנדרש בכניסה לנעלי משה 'המוליכך בדרך זה ארבעים שנה' אשר העדרו הנו המצע והתשתית לפרק הפתיחה ומשמש בעשרת איזכוריו רקע לספר כולו.

קול מלחמה במחנה
מי כיהושע איש המלחמה בכל רמ"ח ושס"ה השומע בקול ענות החגיגה קול שופרות מלחמה, החולש את עמלק לפי חרב ולא בתפילה, הכולא כל חשוד בערעור סמכות או הנהגה, המצווה שוטרים ואינו מקהיל את העדה – מי כמותו מתאים להוביל את עם ה' בדור מלחמותיו וכיבושיו ולנהל את מחנה ישראל כולו כמחנה צבאי לכל דבר.

מעשה רב
פוסע יהושע עקב בצד אגודל בעקבות רבו הגדול:
מה הוא בוקע ים,  אף הוא בוקע נהר.
מה הוא שולח מרגלים, אף הוא שולח מרגלים.
מה הוא משיל נעליו בסנה, אף הוא ביריחו  משילן.
מה הוא כובש עבר ירדן, אף הוא כובש עבר ירדן.
מה הוא מחייב בני ראובן וגד בחלוץ המלחמה, אף הוא אוסרם למרכבתו.
מה הוא ניצב בברית סיני, אף הוא ניצב בברית גריזים ועיבל.
מה הוא אומר שירה בים סוף, אף הוא אומר שירת מלכי כנען.
מה הוא ניקבר כנגד עבודת הפעור, אף הוא כנגד עבודת החמה
–    אלא שרבו נקבר בגיא והוא בהר אפרים מנוחתו.

יהושע ב

אל תסתכל בקנקן
בידוע כי נשוך הנחש אף מחבל יברח, אולם מרגלי יהושע אף צל צילו של דמיון עכור אין בהם לחברי חבורת התיירים המותירה את ישראל במדבר ארבעים שנה. אין הם נשיאים מכובדים ומפורסמים, שיקולי יצוג שבטי אינם מענינם כלל, מסעם אינו מתוקשר ובמהותו קצר טווח הוא ליעד הטקטי המידי והמעשי בלבד – ארץ יריחו. אין זו משלחת סקר קרקעות וחלוקת נכסים אלא אנשי מקצוע מיומנים, זריזים ומתוחכמים, נעדרי תווי פנים שם או עקבות – אין בהם ולו קורטוב תזכורת לטראומת העם יהושע וכלב.

לעולם יהא בעל השמועה ניצב לפניך
גדולה כניסת ארץ ישראל מבקיעת ים סוף. אמנם ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי בחלום הלילה, אולם הפנימה זונה כנענית  מה שלא זכו לומר כל הדורות כולם ' כי ה' אלוקיכם הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת'.

העלאת ניצוצות
יעידו בית רחב, תיבת נח והצלת לוט כי לית אתר פנוי מיניה כלל. ובכל תהום חשכת סיגיםכלוא ניצוץ אורה הממתין לגאולתו , ואל לנו לשופכו עם מי המדמנה בהם הנו עטוף.

כלי מלחמת היצר
בתחבולות ינהל האדם את מלחמת יצרו, יפנה בכוון ההפוך למצופה ממנו, וישכיל במלחמתו להפעיל בתבונה את כלל כלי המציאות – החל מנתוני שטח בראשיתיים וכלה בעצת הבזויה שבנשים. רק כך עשוי הוא להינצל מרודפו. 'ותאמר להם ההרה לכו פן יפגעו בכם הרדפים ונחבתם שמה שלשת ימים עד שוב הרדפים ואחר תלכו לדרככם'.

יהושע ג

ברצותו מאריך וברצותו מקצר
גדולה כניסת ארץ ישראל הזוקקת התנתקות מכל חווית כישלון – 'ויסעו מן השיטים', מחייבת התקדשות ג' ימים כמתן תורה והשלמת ההיטהרות במעבר במים.מחד צריכה כניסת הארץ זרוז בכח חיצוני ככפית השוטרים מפני המתרפים. ומאידך סייג שמירת מרחק מארון ה' מפני חדורי מוטיבצית היתר אשר לא השכילו להבין כי אין ביכולתם לחזות את הנתיב בו תתקדם הגאולה ' כי לא עברתם בדרך מתמול שלשום'.

יהושע ד
כי ישאלון בניכם
'כי ישאלון בניכם מחר לאמר מה האבנים האלה לכם' – מוכיחה שאלת הבנים  כי כניסת הארץ הינה פרק סיום בתהליך יציאת מצרים המעוטר בשאלות דורות העתיד לסוגיהם וגווניהם. אין היציאה מגיעה לידי סיום עד אשר יוצאים ישראל מן המדבר ונוחלים בפועל את ארצם. אלא שבארץ ישראל בה עוסק האדם תדיר בעולם החומר צפויה שכחת העבר וניסיו העצומים כבר מחר ולפיכך יש להערך מבעוד מועד ולהקים יד ושם חומרית ומוחשית עשוית אבן המעוררת את בני הדורות הבאים לנבור  בעברם ומשמעויותיו עבורם. 'ואמרתם להם אשר נכרתו מימי הירדן מפני ארון ברית ה' בעברו בירדו נכרתו מי הירדן והיו האבנים האלה לזכרון לבני ישראל עד עולם'.

שתים שהן אחת
מעיד מזבח י"ב האבנים הניצב בקרקעיתו של ירדן כי שתי גדות הירדן יחידה אחת הן ואין זרימת מימי הירדן אלא כסוי מיקרי ובלתי משמעותי כפי שהוכח בחציתו שכן 'ביבשה עבר ישראל את הירדן הזה'.
מהותית תובנה זו לתפיסת העם ושנים וחצי השבטים כי חייבים הם לראות בעצמם מערכת אחת בעלת יעדים משותפים ועולם רוחני אחיד. כל עוד מופנמת בתודעת העם תודעת מזבח תת מימי זה  המקשר בין עברי הירדן לא תהפוך זרימת פלגי המים למכשול המפלג את העם 'ויעברו בני גד ובני ראובן וחצי שבט המנשה חמשים לפני בני ישראל'.

על פרשת דרכים
חיי החומר שאונם סאונם וקיצבם – חריש בשעת חריש, זריעה בשעת זריעה וזריה בעת הרוח מונעים מהנתון במעגלם את יכולת העצירה והמחשבה אודות הלמה, המנין והלאן הנובעים זה מזה ומקושרים זה בזה. מחוייב העם הנתון בארצו ההוגה ועוסק בפיתוחה וקידומה תדיר
לגרות ולעודד את בניו לעצירה, התבוננות, מחשבה ,הפקת לקחים וגזירת מגמות עבודתו ועשיתו. לפיכך מצווה יהושע בהנצחת ארועי כניסת הארץ כיבושה והורשתה בגלי אבנים המהווים תמרור דרך גאוגרפי והיסטורי לחולף על פניהם. עצור חשוב חקור והבן לאן ומדוע עליך להמשיך לצעוד.

יהושע ה

מילה בסלע
ברית המילה וארץ ישראל, הגישה לעולם החומר היצר והיצירה והזכות לעסוק בו, כרוכות הן זו בזו משחר הברית בין אברהם לקונו. ברית המילה וארץ ישראל כרוכות זו בזו ירדו לעולם. דור אשר אינו זכאי לירושת הארץ יגלגל בורא עולם את תולדותיו וקורותיו כך שלא יוכל או ירצה להקפיד אף בברית המילה . מה נפלאת היא העובדה כי דור נוחלי הארץ מלים בשר ערלתם בסלעי ארץ ישראל עצמם. אותם סלעים העתידים להניקם דבש מסלע, ולא במאכלת ברזל המקצרת חייו של אדם.

ומשביע לכל חי רצון
חרפת השעבוד השרשית והמשחיתה הינה תודעת העבד כי רבו הוא הזן והמפרנס לכל ומידו הפתוחה הוא חי וניזון.  קפיצת יד אדוניו מורה לעבד כי אין רבו שבע רצון וזוקקת חשבון נפש והטבת דרכים. זקוקים ישראל לארבעים שנות אכילת לחם שמים בכדי לשחוק ולמחוק מקרבם את התלות באדם בכלל ובמצרים בפרט. רק בסיומן יכולים הם לשוב ולאכול לחם אשר עיברה הארץ ולהבין כי אף הוא מיד הקב"ה נתון להם כחלק מהכלל הקוסמי  'עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו'   .
רק עתה  נגולה חרפת מצרים. לאחר שאכלו ישראל 'ממחרת הפסח מצות וקלוי בעצם היום הזה' – יציאת מצרים תחילתה במצות וסופה במצות, כפי שראשיתה בעצם היום אף סיומה בעצם היום, מה ראשיתה פסח אף אחריתה פסח.

חציצה מעכבת
'של נעליך מעל רגליך' לבל יחצוץ המנעל בינך לבין אדמת המקום 'כי המקום אשר אתה עמד עליו קדש הוא' ועליך לדבוק בו ככל העולה בידך.

מדוע לא קאתי מר
'עתה באתי' לאחר ברית המילה ולאחר אכילת מזון ארץ ישראל וההידבקות בפירותיה, רק עתה באתי לסייע לכם במלחמת הכבוש. עתה הנכם מוכנים תיקנתם פגם הברית ותיקנתם  פגם אכילת המרגלים מפרות הארץ שהם הם אשר מנעו את כיבושה עד כה. ואין כל חדש תחת השמש.

יהושע ו

ערים בצורות בשמים
כאשר שלם עוון האמורי ופוקעת זכות ישיבתו בארץ אין צורך עוד במצור וכלי מלחמה כי אם בתרועה ועלית איש נגדו שכן יסוד חומותיו הבצורות בשמים הנו.

ראשית
בת היא יריחו למשפחת הביכורים, הבכור, ראשית הגז וראשית עריסותיכם המטמיעות בלב האדם את חלקיות פועלו וחוסר משמעותו בהעדר ברכת שמים. לפיכך ראשית הכיבושים החביבה ביותר על העם הינה קדש לה' ולפיכך אף לא תיבנה על ידי אדם כדין  נכסי שמים.

מידך נתנו לך
מעלה יתרה יש בה ביריחו בצורבה בתודעת העם את ההכרה אשר כפי ערך עבודת האדם ערך נחלתו בעולם ואת אשר כובש הקב"ה לבדו – לו יהיה.

ושמחינו בבנינה
חביבות ארץ ישראל ובנינה מצמצמת את איסור הבניה אך ורק על עיר בשמה ומיקומה המדויק של יריחו ולא תעמוד נחלת ה' נטושה כאלמנה 'את העיר הזאת את יריחו'.

שלי שלך
הדור אשר אינו מכיר כי כבוש הארץ וישובה  פועל ה' הוא וחושב כי בכוחו ועוצם ידו לבדו יאחז בארצו גוזר את ניתוק המשכיות אחיזת ישראל בארצו. לפיכך תתנתק המשכיות העברת נחלתו לדורות הבאים 'בבכורו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה'.

הכרת הטוב
הכרת הטוב כערך בסיס עליו נכון יחס האדם לבוראו ראויה היא לתשומת לב מיוחדת מיד בראשית כיבוש הארץ. לפיכך זוכה אישה כנענית בזויה ליחס אישי מידי יהושע 'רק רחב הזונה תחיה' ולאחר עיון בדרכיה ביושבה 'מחוץ למחנה ישראל' דואג יהושע עצמו להחיותה ולהושיבה 'בקרב ישראל עד היום הזה'.

יהושע ז

מקצת הדור ככולו
יצר הגאווה והזלזול בדבר ה' הניבט ממעשהו הפרטי של עכן מהווה סמן קיצוני למום עמוק השוכן בתודעת הדור כולו הלוקה בהערכה עצמית מופרזת והעדר ענווה. אווירה ציבורית זו המכריזה ברמה 'אל יעל כל העם כאלפים איש או כשלשת אלפים איש יעלו ויכו את העי ואל תיגע שמה את כל העם כי מעט המה' היא היא המעידה על מחלת הדור המהווה את כר ההנבטה למעשה עכן ולפיכך אכן 'חטא ישראל וגם עברו בריתי אשר צויתי אותם וגם לקחו מן החרם וגם גנבו וגם כחשו וגם שמו בכליהם'.

ותבנה לה בית בארץ שנער
אדרת השנער העומדת בשרש חטא עכן אשר 'הכסף תחתיה' מלמדתנו כי המרידה בה' בתחושת אני ואפסי עוד יסודה ולא בחמדת ממון מקרית ופשוטה. בדיוק כבנית מגדל בבל שיסודה בתחושת הכח הטמונה בהתישבות המשותפת וההתפתחות הטכנולוגית 'ויהי בנסעם מקדם וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם… ותהי להם הלבנה לאבן והחמר היה להם לחומר… ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים…' ואכן המגדל ועכן שווה אחריתם, גל אבנים המהווה אנדרטה לדורות הבאים לבל תעבירם הצלחתם על דעתם ועל דעת קונם.

יהושע ח

הולך ופוחת
משה ויהושע הנוטים ידיהם כדבר ה' על העי ועל ים סוף כה קרובים הם מחד וכה רחוקים מאידך שכן מטה משה כל כולו יוצר נס ומשבר חוקי הטבע בעוד כידון יהושע מורה על פתיחת מלחמה טבעית אשר בה מצטמצמת ההתערבות האלוקית הנגלית לבחירת השיטה 'שים לך ארב לעיר מאחריה' ותזמון המתקפה 'נטה בכידון אשר בידך אל העי'. איש המטה הפלאי וממשיכו איש הכידון הטבעי המפריט את העצה האלוקית לפרטי פרטים טקטיים וטכניים.

מתן תורת ארץ ישראל
מעמד גריזים ועיבל הוא הוא מתן תורת ארץ ישראל. ידע העם כי אין  תורה מדברית תורתנו העוסקת בעולמות הרוח לכשעצמם. תורת חיים היא,  תורה  המיועדת להרמת חיי המעשה בכלל היקפם ופרטיהם. תורת א"י אינה ניתנת על הר גבוה  אלא בעמק עמוק בינות הרים. מתן תורה שכזה מאיים באופן גורף על כלל תפיסות העולם האליליות ולפיכך מביא  הוא להתאגדות כלל גויי הארץ כנגד ישראל 'ויהי כשמע כל המלכים… ויתקבצו יחדיו להלחם עם יהושע ועם ישראל פה אחד'. הר גריזים ועיבל  המשך הם  להר סיני ממנו נובעת שנאת האומות לישראל.

יהושע ט

בתחבולות תעשה לך מלחמה
ראויים הם הגבעונים להסתפחות כנלווים לעדת ישראל באשר מלחמתם מלחמת ערמה ודעת היא ואין בכוחניות ובהמוניות יהבם. ממש כתפיסת יהושע ותחבולותיו בריגול יריחו ותרגיל ההסחה המתוחכם  אותו מוביל הוא בקרב העי . לפיכך כללם יהושע במחננו עם סיומה של פרשה ומהדר התנ"ך  להצביע על שיכות זו כבר בפתיחתה 'וישבי גבעון שמעו את אשר עשה יהושע ליריחו ולעי. ויעשו גם המה בערמה …'

יודע הוא יהושע כי חטא הגבעונים חטא הוא כלפי אדון כל הארץ אשר בשמו נשבעו נשיאי
האחזות בקרנות המזבח
ישראל ואינו חטא כלפי העדה או נשיאיה ולפיכך אין הוא מסכים כי יהיו הגבעונים עבדים לעדה אלא אך ורק לבית ה'. גדולה ארירות ועבדות זו ההופכת את הגבעונים לנכסי המקדש ומעניקה להם חסינות בפני נקמת העם וחילול שם ה' אשר בשמו הגדול נשבעו נשיאי העדה. 'ויעש להם כן ויצל אותם מיד בני ישראל ולא הרגום'.

יהושע י

עיר שחוברה לה
שרש האחדות עליו מושתתת ירושלים, המחבר את חלקי העיר יחדיו, עושה כל באי שעריה חברים, ומחבר שמים וארץ,נתון הוא בעצמותה של עיר ולא רק במורשתה הישראלית. לכן אף מלכה היבוסי מנסה לקבץ יחדיו את מלכי הדרום למחנה אחד. וכן מלכי צדק מלך שלם המכיר כבר מבראשית כי ישנו אל אחד קונה שמים וארץ בחוברת. 'ויאספו ויעלו חמשת מלכי האמורי מלך ירושלים'.

אני ולא מלאך
יעיד היוצא מן הכלל על הכלל כולו כי אין הקב"ה סומך בהצלת עמו וניהול מלחמותיו על שרי הצבאות ועל סיוע למימוש תוכניותיהם אלא הוא עצמו מוביל מלחמות עמו ואין חיילות העם אלא מקיימים פקודותיו ומוציאים לפועל מהלכיו 'ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו לשמוע ה' בקול איש כי ה' נלחם לישראל'.

מלחמת הקדש
מלחמת ישראל בחמשת המלכים מלחמת הקב"ה בעבוות הגילולים היא. במהלכה מפנימים ישראל כי אין המאורות שליטים בעולם, אף לא חוקי הטבע המוריד אבנים תחת גשם כנגד טבעו, ואף לא מלכי הגויים המשימים עצמם אלוהות כפרעה אולם קציני המלחמה שמים רגליהם על צווארם ומבוזים הם בחייהם ובמותם 'ויתלם על חמשה עצים  ויהיו תלויים על העצים עד הערב'.

יהושע יא

כינוס לרשעים טוב לעולם
הולך ומכיר הרוע את סכנתו הקיומית עם הופעת הטוב בעולמו. וככל אשר מתעצמת הכרתו ברעיעות קיומו מאחד הוא כוחותיו למלחמת מאסף ולא ידע כי קיבוץ זה הוא הוא הוא שרש נפילתו באשר ימוגר באחת הרחק ממבצריו וממאורות מעוזיו. אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלקיו החוזה מראשית אחרית וסוף מעשהו במחשבה תחילה.
נפלאות דרכי ה' וחסדיו המכנס מלכי ארץ על מי מרום להישמדם עדי עד ומונע מעמו עשרות שנות מצור שוחקות וארוכות שאחריתן מי ישורן.

עד רידתה
רק לאחר תבוסתו המוחלטת בפועל יכיר כח הרע את שיעבודו לטוב ולא יהין להרים יד בשלטונו. גם כניעתו הכנה והשרשית לא תקבע בקרבו את עומק ומוחלטות שעבודו לטוב וכוחותיו . לפיכך מקפיד יהושע שלא למעוד ברשת ההידברות ההסכם והכניעה אותה עלולים לטמון מלכי ארץ לרגליו ורק בכך שוקטת הארץ.' לא היתה עיר אשר השלימה את בני ישראל … הכל לקחו במלחמה… והארץ שקטה ממלחמה' – מתוך עצם הכבשותה במלחמה.

יהושע יב

אין לו בה פחות מחציה
לא שוכח יהושע בסכום מפעלו הגדול לנכס חציה של מלאכה למשה רבו ואף כי התורה מצניעה ומכסה כיבושי משה מעמידם יהושע כשקולים , מקדימים ומובילים לכיבושיו הוא. ' משה עבד ה' ובני ישראל הכום… ואלה מלכי הארץ אשר הכה יהושע ובני ישראל'.

מאריך באחד
גדולה היא שירת ל"א מלכים וקדש תוכנה המאחד כל חבלי, אזורי  ובחינות ארץ ישראל תחת הנהגה אחת וניצוח יחידי. קדש קדשים הוא פיזמונה המאריך באחד ואחדותו אשר מעתה בכל משלה. 'ביום ההוא יהיה ה' למלך על כל הארץ' ורק 'ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד'.

יהושע יג

החצי המלא והחצי הריק
נפלאה היא ראית הצדיקים הרואים מחד את הטוב בכל  ואין הרע מתקים בעיניהם כלל, אולם מאידך מושרשת בקרבם אבחנת הרוע וחובת המאבק בו עד חורמה. לפיכך לאחר סכום הכיבושים, האדירים ונוראי ההוד בלולי  הנס והטבע מעשי אדם ומעשי שמים,  בהם אין ולו שמץ חשיכה ביקורת או צל חולף . מציב יהושע כחטיבה עצמאית בספרו את הביקורת, ההתרשלות, וחוסר האמונה חלקה הריק של כוס הכבוש והנפלאות, ללא כחל וסרק אך גם ללא זיקה והעבה על חציה המלא של כוס .'… אתה זקנת באת בימים והארץ נשארה הרבה מאד לרשתה'.

קדירא דבי שותפי
לפי ד'קדירה דבי שותפי לא חמימי ולא קרירי' מצווה יהושע להפיל בנחלה אף את חלקי הארץ שטרם נכבשו ולהפוך כל אחד מהם לתחום אחריותו של שבט מסוים הנקרא בשם 'זאת הארץ הנשארת … רק הפלה לישראל בנחלה כאשר צויתיך'.

אל נקמות ה'
אל לו לחיסול חשבונות פרטני ולנקם אישי מאויבי ה' ועמו להיות ממובילי עיצוב מדיניות העם ומניע מרכזי בחייו הלאומיים. אולם העדרם מכלל כוחות עיצוב המציאות מותיר חסרה את תמונת העולם, כוחותיו וסדרי הנהגתו. לפיכך מלמדנו יהושע רק בדיעבד , כמשיח לפי תומו ומחוץ לחמשת חומשי התורה, כי נקם ה' ביד עמו נקמה אישית על חטא בעל פעור בהריגת צור אבי כזבי ובלעם בן בעור בחרב.

פרק יד

בישישים גבורה
מעידה כמיהת כלב בן השמונים וחמש למלחמה ולצאת ולבא כי קישורו לא"י וירושתה אינם מתוקף תאוות רבוי הקנינים, הכח והשלטון המובילים את האדם בשיא לבלובו הגופני והחומרי בשנות הארבעים לחייו. אף בשנים אשר אומר אדם 'אין לי בהם חפץ' מבחינה חומרית, גופנית ורכושנית גם אז מפעמת בקרב כלב אהבת ארץ ישראל כבבחרותו.

תבנית נוף מולדתו
עיר הענקים אשר חומותיה בצורות בשמים היא קרית ארבע האדם הגדול בענקים, תגדל תחת שלטון ישראל את ענקי הרוח והמידות בעלי שיעור הקומה הרוחני שאין שני לו 'על כן היתה חברון לכלב בן יפונה הקנזי לנחלה'.

יהושע טו

הירושה והקנין
בכדי לעמוד על היקף ומהות נחלתו, מהותו ואשיותו של אדם יש לחוקרה ולבודקה בשתי בדיקות מקבילות המשלימות זו לזו. האחת את הגנוז בו מראשית מטעו בעולם, אלו תכונות וכוחות נטע יוצרו באישיותו ומה גבולות כוחותיו, והשניה כיצד עיצב האדם את דרכו וחייו ומה פעל הוא עם אל. לכן מתוארת נחלת יהודה בשתי דרכים אלו גם יחד מחד – 'זה גבול בני יהודה סביב למשפחותם' , ומאידך – זאת נחלת מטה בני יהודה למשפחותם ויהיו הערים מקצה למטה בני יהודה…'.

חבלים
אין דין כל ערי ארץ ישראל שווה. מתמודדת כל עיר בבעיות שונות הנובעות ממיקומה, אדמותיה, אקלימה, שכיניה והדרכים העוברות בקרבתה. לפיכך מחלק יהושע את ערי יהודה לסוגיהן. ערי הנגב הנושאות באתגרי הריחוק, הניתוק, האקלים ושוסי המדבר כמדין ועמלק. ערי השפלה המהוות תריס בפני העז שבאויבים היושב לבטח על אדמות מישור החוף הפלישתים. ערי ההר מעוטות האדמות ומצומצמות המים. וערי מדבר יהודה קשות האקלים ודלות המשקעים.

יהושע טז

אזור הדימדומים
חלוקתו של שבט יוסף לאפרים ומנשה אינה מוחלטת בתנ"ך ותלויה בספירתו של שבט לוי שכן לעולם יהיו בני יעקב שנים עשר. לפיכך אף נחלתם אינה מחולקת בסכין חריף גורלם גורל אחד והגבול העובר ביניהם מעורפל ובלתי ברור ' ויצא הגורל לבני יוסף… והערים המבדלות לבני אפרים בתוך נחלת בני מנשה'.

הונאה עצמית
מס העובד המחליף את הצו האלוקי בדבר הכרתת שבעת עממים  אינו אלא תרגיל הונאה עצמית המאפשר עשית מעשה זמרי מתוך תחושת צדיקות פנחס. 'ולא הורישו את הכנעני היושב בגזר וישב הכנעני בקרב אפרים עד היום הזה ויהי למס עובד'.

יהושע יז
אשר נמנו בשמות
חביבות בנות צלופחד מעומק עוצם גודל כמיהת ארץ ישראל המפעמת בנשמתן עד כדי שאין מקרא יכול להזכירן ללא חזרה חוזרת ונשנית על שמותיהן שעצם איזכור כל אחת ואחת  מרחיב נפש ומענג הרוח ומעדן הבשר. ואלה שמות בנותיו מחלה   נעה  חגלה  מלכה  ותרצה'.

מאן דנפח מדיליה נפח
יכול האדם המאמין בכוח הפנימי אשר גנז בוראו בנשמתו להתמודד עם כלל האתגרים המזדמנים לו משמים הן מידי אדם 'הכנעני היושב בארץ העמק' והן מידי הטבע 'כי יער הוא ובראתו והיה לך תוצאותיו'. כל מצוקות האדם נובעות מאי אמונה בכוחותיו הגנוזים בו והן המניעות אותו להיכנע בפני האתגרים המזומנים בפניו ולחפש דרך קלה ופשוטה שלא תאמצו ולא תגדל את כוחותיו 'מדוע נתתה לי נחלה גורל אחד וחבל אחד ואני עם רב'.
פרק יח

התרפות ורפואתה
יש אשר רוח ה' הנובעת מקרבם מניעה את הליכותיהם ודרכיהם ואין  זקוקים הם  למערכות חיצוניות אשר יורו לפניהם את סוג המעשה הרצוי מינונו ותיזמונו,  שמים הם יהבם על רצון ה' המוטבע בעומק אישיותם והולכים אחר המית לבבם ורגשם הטבעי, אלו הם גדולי האומה העתידים להובילה ויצלחו למלוכה בית יהודה ובית יוסף. לעומתם ימצאו בכל דור ובכל אתר ואתר אותם שאינם קשובים לרוח ה' הגנוזה בתוכם ומפעמת בנשמתם, הם הם המתרפים עבורם נועדו כל מסגרות ומוסדות ההוראה וההנהגה הרשמיים 'וישכינו את אהל מועד…
הבו לכם שלשה אנשים לשבט ואשלחם ויקמו ויתהלכו בארץ ויכתבו אתה… והבאתם אלי הנה ויריתי לכם גורל פה לפני ה' אלקינו'.

בחייהם ובנחלתם לא נפרדו
בנימין בנחלתו כבחייו קרוע בין שני אחיו הענקים יוסף אחיו בכורו הביולוגי אשר  על רקע איניותו גדל עוצב והתפתח בנימין.אשר את העדרו וחסרונו העצום גונז הוא בעומק שמות בניו. ובין אחיו הבכור בפועל שומרו ומגינו מעצבו ומכלכלו – יהודה. אף המשך מהלך חייו ימחיש את היקרעות שבטו ונחלתו בין שני שבטי ענק אלה אשר אושיות אישיותם נפגשות ומתגוששות בנחלת בנימין עד גלות הארץ.

בין כתפיו שכן
זכתה נחלת בנימין מרובת הכתפיים ומעוטת האדמה, קרועת מלחמות יהודה וישראל ומשוסעת בנחלות הגבעונים המוריקות והמרומות, להיות לנחלת שכינה וריכוז כלל כוחות העם ' בין כתפיו שכן' – בגלגל, בנוב ובגבעון, בקרית יערים ובגבעתה ,בבית עובד אדום הגיתי ובקדש הקדשים בירושלים.  ללמדך שכל משברי ונפילות ישראל, אף אלו המגיעות בבחירת העם, כולן לחד אתר סליקין ומובילות הן להשראת שכינה בעולם.

פרק יט

קללת צדיק עושה רושם
דרכים רבות וחלוקות יבחר הקב"ה לקיום קללת אותו צדיק ' אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל' כד כי מחד תקוימנה ומאידך תשתלבנה בתוכנית האלוקית להכוונת עולמו. לפיכך מחולקת נחלת שמעון לשני חלקים הנבלעים בשטחי יהודה מטעם 'כי היה חלק בני יהודה רב מהם וינחלו בני שמעון בנחלתם'. וטעם נפוצות בני לוי בכל שבטי ישראל מתהדר בתוספת ברכה 'כי ה' הוא נחלתם'. 'ותגזור אומר ויקום לך ועל דרכיך נגה אור'.

תחליפי סיני
ברית תבור
אלו זכו שבטי הצפון לאחוז בהר סיני כפי שדבקו כולם בהר תבור יתכן ולא היו ניזרים בחלח חבור ונהר גוזן, ולא היתה אהליבמה זוכה לשמה וגולה כאהלה אחותה. אוי לו לעם המבכר את ברית תבור על ברית סיני.

סרח העודף
גדול הוא המנהיג אשר אינו תובע שכרו המובטח לו אלא מצפה ליוזמת העם, וגם אז נוטל חלק בסרח העודף אשר יש לבנותו  ולשכללו בטרם ניתן יהיה לישבו. 'ויכלו לנחול… ויתנו בני ישראל נחלה ליהושע בן נון בתוכם… את העיר אשר שאל תמנת סרח… ויבנה את העיר וישב בה'.

יהושע כ

פרטיות ומוסריות
הפרשת ערי המקלט נצרכת רק לאחר סיום חלוקת הארץ לנחלותיה הפרטיות שכן רק מתוך עיסוק האדם בעולמו הפרטי הרוחני והגשמי עלול הוא להתרשל בזהירות בחיי חברו. ואף הפרשת עיר מועדה אזורית מדגישה את החלוקה האזורית כשרש הפורענות המחייב את את קיום מוסד 'ערי המועדה' כולו. בכך אין ארץ ישראל הגרעינית מגינה על יושביה יותר משאר ארצות ונזקקת היא לאותו מספר ערים כעבר הירדן המזרחי. קדש אל מול גולן, ראמות כנגד שכם ואת בצר במקביל לחברון.

יהושע כא

בזכות ולא בחסד
מופקעות ערי הלווים ומגרשיהם לאחר כיבושן והורשתן בידי כל שבט שבט. וזאת בתביעה בפני בי"ד של הקב"ה יהושע ואלעזר ולפני המשכן אשר בשילה. להודיעך שחלק הלוויים אין בנדבת הלב שרשו אלא בתביעה בדין ואין משרתי הקדש ניזונים בחסד וברחמים אלא על פי דין ממש והמפרישים שכרם אינם אלא שומרי שכר המחזיקים בפיקדון לא להם המופקד לידם מידי שמים . 'ויגשו ראשי אבות הלוים… ה' צוה ביד משה לתת לנו ערים לשבת…ויתנו בני ישראל ללוים מנחלתם על פי ה' את הערים האלה ואת מגרשיהן'.

יהושע כב

ההקשבה
גדולה ההקשבה ואריכות האף אשר מתוכן אתה למד על שרש המעשים והזרמים הנוגדים לכאורה ואשר בעומקם משלימים ומסייעים הם זה את זה .
אף מעשה הנראה כהמשך טבעי לחטא הפעור ומעילת עכן ושורשו בטומאת ארץ העמים אינו אלא מצבת אמונה בה' וגל עד לאחדותם של ישראל. 'ואם לא מדאגה מדבר עשינו את זאת לאמר מחר יאמרו בניכם לבנינו לאמר מה לכם ולה' אלקי ישראל'.

יהושע כג

קדירה דבי שותפי
רואה יהושע בראיה ארוכת טווח את שכחת אתגרי השלמת הכיבוש וההורשה אותם לא זכה דורו למצות עד תום. לפיכך מחלק הוא את נחלת הארץ הנותרת בין השבטים להגדיר לכל אחד את משימתו האישית בהשלמת תהליך הכיבוש וההורשה. ולא תהיה גאולת הארץ כקדירה דבי שותפי דלא חמימא ולא קרירא. ומתוך כך שיהיו הגויים הנותרים אויביו האישיים והמוגדרים  של כל שבט ושבט מדור לדור לא יבואו השבטים להתערב בהם וללמוד מדרכיהם. 'ראו הפלתי לכם את הגויים הנשארים האלה בנחלה לשבטיכם … לבלתי בא בגויים האלה הנשארים האלה אתכם'.

יראה שבאהבה
מדרכו של מקום להביא ראשית הטוב על בריותיו. באשר הוא יוצרם בוראם, מכלכלם, מלבישם ומפתחם וידעו מעוצם גודל רוב טובו את עוצמת יכולתו אף להקשות חייהם ומתוך כך יעבדוהו מאהבה שבפועל במזיגת יראה שבכח. כמה עלוב הוא הדור הנצרך לשם עבודתו יתברך לחוות את היראה בפועל ולהסיק מתוכה על חסד ה' ועבודתו מאהבה שבכח. 'והיה כאשר בא עליכם כל הדבר הטוב אשר דבר ה' אלקיכם אליכם כן יביא ה' עליכם את כל הדבר הרע עד השמידו אותכם מעל האדמה הטובה הזאת אשר נתן לכם ה' אלקיכם'.

יהושע כד

מעשה אבות סימן לבנים
איסוף כלל ישראל לפרידה בעיר שכם נקודת חיבור היא לכל שלשלת הדורות כולם. בעיר בה ניטהרו יעקב ובני ביתו מטומאת גילולי לבן הארמי 'ויתנו אל יעקב את כל אלהי הנכר אשר בידם ואת הנזמים אשר באזניהם ויטמן אתם יעקב תחת האלה אשר עם שכם' שם מתוודעים ישראל כולם לאדני הע"ז אשר נסתפחו לאופים הלאומי בחליפות הדורות. גילולי עבר הנהר, גילולי מצרים, גילולי בלעם בבעל פעור, גילולי האמורי וגילולי ארץ כנען ' ועתה הסירו את אלהי הנכר אשר בקרבכם' – בקרבכם ממש דיקא. שם צריכים ישראל להפנים כי ההיטהרות המוחלטת מע"ז ניתנת ואפשרית ועליהם ללכת בדרכי יעקב אביהם 'ויכרת יהושע ברית לעם ביום ההוא וישם לו חק ומשפט בשכם ויכתב יהושע את הדברים האלה בספר תורת אלקים ויקח אבן גדולה ויקימה שם תחת האלה אשר במקדש ה' ' . ואז רק אז יזכו לשמירת ההרתעה אשר את הווצרותה מתאר יהושע בסקירתו ההיסטורית ' ויהי חתת אלקים על הערים אשר סביבותיהם ולא רדפו אחרי בני יעקב'.

מנוחת יוסף
רק לאחר סיום הכנסת ישראל לארצם כיבושה וחלוקתה באה לקיצה התוכנית האלוקית ארוכת הטווח הכוללת צריפת העם בכור הברזל בבית עבדים, צריבת ההכרה בשלטון ה' בכלל מערכות הטבע ביציאת מצרים, הטבעת תלות עצם החיים בחסדי ה' שבכל רגע ורגע בשנות ההליכה במדבר. מתן תורה לרגלי הר סיני ומעבר לעצמאות ויצירהתוך כדי כבוש הארץ. רק עכשיו הבשיל התהליך שתחילתו בעזיבת יוסף את ארץ ישראל וירידתו מצרימה. רק עכשיו ניתן לסגור את המעגל לברך על המוגמר להביא את יוסף למנוחתו העולמית לחתום את ספר יהושע ולצרפו כנספח לחמשת חומשי תורה. 'ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם בחלקת השדה אשר קנה יעקב מאת בני חמור אבי שכם במאה קשיטה…'

הדרן עלך ספר יהושע ודעתן עלך

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *